תכנון ועיצוב חלל ציבורי

עיצוב חלל ציבורי הוא בהגדרתו עיצוב חווייתי למשתמש, עיצוב  שיספק לו חוויה נוספת מלבד השהייה והפעילות במקום מה שנקרא  ערך מוסף.

ישנה מערכת של מרכיבים המאפיינת את המרחב: המבנה הפיזי האדריכלי, הרהוט, אמצעי התצוגה, הסחורה, העובדים ומרכיבים נוספים הפועלים על חושינו כגון טמפרטורה, תאורה, צבעים, טקסטורות, צלילים וריחות.  ביקור של אדם בחלל אם כן מייצר בעבורו זיכרון רב חושי.

נראה כיצד סביבה יוצרת הנאה וסקרנות או מתח ומצוקה. מקומות יכולים לגרום להיווצרות לחץ וחרדה ולזו השפעה שלילית מוכחת, לדוגמא תאורה גרועה גורמת לקושי בהבחנה של קצוות כגון של קירות או משטחים. היעדרותם של ציוני דרך והעדר סימנים חזותיים מספקים בשילוב עם ריבוי נתיבים לבחירה יכול לגרום לחרדה ולחץ.

אז איך יוצרים זהות למקום ומה יגרום לנו לרצות לחזור לאותו מקום שוב ושוב? ישנה מערכת מרכיבים רב חושיים, המסוגלים להעניק לנו חוויה חיובית והרגשת בטחון

שהופכים חוויה חד פעמית לחוויה חוזרת, הידועה מראש, כזו ההופכת להרגל. 

חווית המקום היא רב חושית. החל מריחות, צלילים, טמפרטורה ועד המרכיבים האדריכליים הנתפשים בעינינו )ויזואליים)  אבל לא רק. המרכיבים האדריכליים הם רבים ומגוונים, וכוללים את סך כל המבנה הפיזי של המקום, החל מרצפות, קירות, מחיצות, מערכי התנועה )מעברים, מסלולים, מדרגות, דרגנועים( אקוסטיקה, ריהוט, צבעים, תאורה ועד השפה הגרפית והשילוט.

לעומת זאת, עיצוב החלל הציבורי, תפקידו, בעיניי, לעורר את כל הנ”ל. משימתו של המעצב בימינו היא לא רק לתכנן חלל “נכון”, וכאני אומרת נכון אני מתכוונת ל:   תכנון נכון העונה על צרכי הפרוגרמה שהלקוח הגדיר, אסתטיקה, הרמוניות, סימטריה ופרופורציות טובות. התפקיד של המעצב הוא לתכנן סביבה המייצרת הנאה וסקרנות. כיצד אנו חווים את החלל. על פי גישה זו לעיצוב יש השפעה על אושרנו, ועל התפתחותנו כאדם וכחברה.

אחת השאלות הראשונות שעלינו כמתכננים לשאול את עצמנו היא מה אני רוצה לגרום לאנשים להרגיש במקום שאני מתכנן, ואיך אני מתכנן סביבה שתיצור הנאה וסקרנות וחוויה משפיעה