עיצוב בית ספר ומרחבי למידה

מבנים ציבוריים דורשים תכנון מקדים מקפיד ודקדקני , ובטח עיצוב בית ספר ומרחבי למידה- גם כדי לעמוד בציפיות של המתכננים וגם כדי לעמוד בתקנים מחמירים.

תכנון ועיצוב בית ספר נכון צריך לקחת בחשבון פרופורציות, צורות, גושים וחללים אשר יהיו נוחים למשתמש לשהות בהם. תכנון בית ספר נכון הנו תכנון המעצים את המשתמשים ומאפיין את זהותם. הבניה הציבורית מייחסת לעצמה גם אמירה חברתית, כאשר המעצב “מספר” דרך העיצוב את ייעודו של המבנה, את הרציונל שלו ואת מה שהוא מבטא , את רוח בית הספר.

לעיצוב בית ספר ומרחבי למידה מסוגים שונים, בדגש על היבטים אסתטיים בעיצוב בית-הספר יש יכולת השפעה על התנהגות המשתמשים והתכנית הלימודית. לדוגמא, אנו בטוחים שלצבע יש גם השלכות פסיכופיזיולוגיות העשויות להשפיע גם על ההתנהגות, ועל כן חשוב ביותר לדעת כיצד ואיך להשתמש באופן מושכל בצבע ובגווניו בסביבה לימודית. הנחת המוצא שלנו היא כי מבנה בית-ספר המתוכנן ומעוצב בתשומת לב וסביבת לימודים עשירה ומאתגרת, מטופחת ואסתטית, יפתחו אצל התלמיד תחושת הזדהות ושייכות המעודדת יחס של כבוד לסביבה ולזולת, ובזכותם – כך אנו מקווים – נתרום להפחתת תופעת ההשחתה והאלימות בבית-הספר.

עיצוב בית-הספר והסביבה הפיזית שלו עשויים להשפיע על שיקול דעתם של הורים המעוניינים לבחור בית-ספר לילדיהם, והרושם האסתטי שהמבנה עושה עשוי לתרום לתחושות ולמחשבות של הלומדים והעובדים על המקום.

האם ייתכן למשל שמסדרונות צרים ואפלים, או מבנה רעוע שלא תוחזק כראוי, ייצרו תחושת דחייה מצד תלמידים כלפי בית- ספרם? ולחלופין, האם ייתכן שדווקא חצר של בית-ספר תהפוך למקום מפגש חברתי אהוד ומקובל גם מחוץ לשעות הלימודים?

מעצב בתי ספר צריך לשאול את עצמו מה מגוון ההתנהגויות היכול להתפתח בתוך חלל מתוכנן במבנה של בית-ספר.? האם נוכל להקצות במבנה או בחצר מקום מרכזי שבו יוכלו להתכנס בנוחיות כל תלמידי המוסד? שאלה המטרידה גם את המשתמשים וגם את המעצבים היא: האם אפשר יהיה להגדיר מחדש את חדרי הכיתה על פי צרכים משתנים, למשל הפיכת חלל כיתה למעבדה, למועדון או למקום לפעילות חקר? כלומר, תכנון מודולרי של החלל.

גם לצוות ההוראה והניהול בבית-הספר יש דרגות “עיצוב משתתף”, דהיינו עיצוב ותכנון המושתת על דיאלוג מוקדם המתקיים בין משתמשי המבנה לבין מתכנניו ועניינו היבטים שונים של תכנון הסביבה. ישנו הצורך ליצור הלימה בין צורת הישיבה למשימת הלימוד. משימות אינטראקטיביות, הדורשות שיתוף פעולה בין התלמידים, תותאמנה לסביבת ישיבה המאפשרת עבודה בקבוצות, ולמשימות פרטניות, הדורשות ריכוז וקשב תותאם צורת ישיבה אחרת.

טיפול באקוסטיקה בבית ספר: רעש החודר מבחוץ אל מרחב הלמידה הוא מטרד המקטין הישגים ומפחית יכולות קוגניטיביות.

חלק מהרכיבים של עיצוב המרחב, כמו צבע הקירות או צורת הארגון והסדר במרחב הלמידה, הם בשליטת המשתמשים עצמם. חלק אחר, כמו אקוסטיקה או תנאים אקלימיים בסביבה, קשים יותר לשינוי ודורשים חשיבה יצירתית הן מצד המתכנן והן מצד הצוות היכול להועיד חללים לעבודה על פי סוגי הפעילות הפדגוגית האמורה להתבצע בהם.

שיח ותקשורת עם התלמידים לגבי תחושותיהם באזורים שונים בסביבה יוכלו לספק למתכנן נקודות ראות חדשות לגבי מאפיינים אפשריים של המבנה או החצר. תהליכי תכנון של מבנה בית-ספר או מבנה ציבורי אחר שונים מבחינות רבות מתהליכי התכנון של דירה או בית פרטי, אך למרות ריבוי השותפים וריבוי הייעודים האפשריים למבנה גוברת המודעות לכך שגם הסביבה הפיזית של בית-ספר חייבת לענות על צרכים יסודיים, פסיכולוגיים, חברתיים ואינטלקטואליים אמיתיים של הלומד ושל צוות ההוראה.

תכנון אסתטי של הסביבה הלימודית הסביבה הלימודית הפיזית כוללת את מבני בית-הספר ואת חצרותיו, החל מהכניסה ומהמבואה לבית-הספר, דרך המינהלה, הכיתות, המעבדות, חדרי המקצוע ועד המרחבים הציבוריים. אני מאמינה שמעצבים מתחומים שונים, אחראיים לסביבת חייו של האדם הן פונקציונלית והן מנטלית. סביבה פונקציונלית צריכה להיות מותאמת לכל מרכיבי הארגונומטריה והסוציולוגיה של האדם.

תכנון טוב “מנטלית”, קרי עיצוב חלל נעים הן מבחינת הקומפוזיציה והן בבחירת החומרים, יגרום למשתמש שמחת חיים, וחיוניות.